מצלמת סיפורים המתאפיינים ברגעיות ובמקום האישי של האדם, כשבדרך-כלל אין המדובר באנשים חשובים. מצלמת מהיד ומהבטן, כמו בסרט תיעודי וללא חצובה. השחקנים לא לומדים טקסט בעל פה אלא יודעים את הנושא ומדברים בחופשיות
אני עוסקת בתכנים חברתיים דוקומנטרים, ובקונפליקטים של האינדבדואל מול החברה ומערכות שונות: זוגיות, עבודה, שכונה, רווחה.
העבודות שלי מתעסקות במוסריות חברתיות, אמת, אותנטיות, אוטו-אתנוגרפיה, רפלקסיביות ובחיי היומיום ופערים בין האובייקט
לסובייקט ובין האינדיבידואל לחברה. אני מצלמת רק אנשים שאני נמצאת איתם אני לא מסתכלת על זה מהצד אני צוללת.
אני מאד מתעניינת בעולם המנוכר , של הלא פריוילג, יחס למתמודדי נפש וגם לאוטיסטים, שעבדתי שם כ4 שנים וצילמתי וערכת
בידיעה שהקונספט זה מוסריות, למשל איך המוסריות של המדריך מול הבן אדם האוטיסט.
הפעילות האמנותית שלי תמיד הייתה לצד פעילות חברתית , משם אני לוקחת השראה.
אני מציעה בעבודה שלי ״שחייה בתוך השבר או התמודדות״ הרבה פעמים, מקומות של אנרגיה ומקומות של ריק, אני חותרת
לקרבה לזולת, לאנשיי שוליים ושם מכניסה את המצלמה , אני רוצה להיות במקומות יקרים מפז שקולנוע מבויים לא יכול לחקות,
לזהות ולדבר,בגלל זה אני עובדת כל חיי בעבודות חברתיות, בהדרכה בהוסטלים ומקומות תעסוקתיים שיקומיים, ושם אני מצלמת
